הם הובילו כאן תנועות שמאל, אך התייאשו ונדחקו להגר. סיפורם של הגולים החדשים
בשנים האחרונות עזבו לחו"ל רבים מהאקטיביסטים שהובילו את השמאל הישראלי. השיחות עמם משרטטות איך איבדו תקווה ונדחקו החוצה — עד שכמעט לא נותרה להם ברירה אלא לעזוב את ישראל

בעשור האחרון עזבו את ישראל פעילים רבים שהשתייכו למה שמכונה כאן השמאל הרדיקלי. אפשר למצוא ביניהם אנשים שייסדו תנועות פוליטיות ועמדו בראש חלק מארגוני השמאל החשובים בישראל. יש בהם אנשי אקדמיה בכירים – חלקם ממש נדחקו ממשרותיהם בשל עמדותיהם הפוליטיות — וגם אנשי תרבות או בעלי מקצועות חופשיים, שחשו כי בישראל כבר אינם יכולים להביע את עמדותיהם ללא חשש. הם התפזרו על פני הגלובוס בניסיון לבנות חיים עם פחות קונפליקטים, לעתים קרובות מתוך דאגה לעתיד ילדיהם. רובם נזהרים מלהגדיר את עצמם גולים פוליטיים, אבל מבהירים שהתנגדותם לשלטון הישראלי היא שהניעה אותם לעזוב, או לכל הפחות לא לחזור. בכל השיחות עמם עוברת נימה ברורה של כאב.

מאת שני ליטמן,מוסף הארץ-22.05.20

להרחבה

תוספת לכתבה מאת יגאל לביב

מנחם אלקינד

מתוך ויקיפדיה

מנחם אלקינד
לידה 1897
בריסלב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1938 (בגיל 41 בערך)
מוסקבהברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנחם אלקינד, אשתו ושני בניו ערב ירידתם מהארץ

מנחם (מנדלאֶלְקִינְד (ברוסיתМендл (МенахемЭлькинд;[1]‏ 1897בריסלבפלך חרסוןהאימפריה הרוסית – 1938מוסקבהרוסיה הסובייטית) היה חלוץ מאנשי העלייה השלישית, ממנהיגי "גדוד העבודה" ומחתרת "הקיבוץ" בשנות העשרים. היה בין מייסדי ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, ומוסדותיה. באמצע שנות העשרים נוצרו ויכוחים בגדוד שגרמו לפילוגו. לאחר הפילוג בין הימין והשמאל בגדוד, הפך אלקינד למנהיגו של הפלג השמאלי. בשנת 1927 חזר לברית המועצות בראש קבוצה מאנשי הגדוד, שם ייסד את המושבה העברית "וויו נובה" (אספרנטו: "דרך חדשה"). בסופו של דבר נעצר והוצא להורג בתקופת הטיהורים של סטלין

להרחבה.