ציפי שמילוביץ, ניו יורק, ידיעות-אחרונות,חדשות • 06.05.2020
"המדיניות של ממשלת ישראל נגד הקורונה הייתה קיצונית מדי"
פרופ' דן אריאלי, אחד המומחים המובילים בעולם לפסיכולוגיה התנהגותית, מסביר מה ישראל הייתה צריכה לעשות אחרת במאבק מול הקורונה. למשל: לא להטיל סגר כללי על כל המדינה אלא רק על השכונות עם אחוזי ההדבקה הגבוהים, לאפשר לאנשים להתאמן בחוץ ללא מגבלות, לא לסגור את הים ועוד. לקראת ההשתתפות שלו בשבוע הבא בפסטיבל הסופרים בירושלים (בזום!), אריאלי מסביר למה הוא פסימי לגבי העולם שאחרי המגפה: "העלייה הגדולה באלימות במשפחה והחרדה של המובטלים לא ייעלמו פתאום. אני חושש שיקרו הרבה דברים חברתיים מאוד רעים"

יש לא מעט דברים שפרופסור דן אריאלי היה עושה אחרת. אבל כשממש בתחילת משבר הקורונה ביקשה ממנו ממשלת ישראל להגיע לארץ מביתו שבצפון קרוליינה, אפילו הוא, מומחה עולמי לפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית, לא ידע מה עושים עם המצב החדש הזה. עכשיו כשנדמה כי, אולי, הסערה הגדולה חלפה, הוא יכול לנתח בקור רוח חודשיים של הזייה. "שני דברים שבטוח היינו צריכים לעשות זה לאפשר לאנשים להתעמל בחוץ כל הזמן, ולא לסגור את הים", הוא אומר, "אני לא מבין איך סוגרים את הים. היו צריכים לפתוח אותו ליותר שעות".

חוף ים עמוס הוא צלחית פטרי.

"אפשר לדאוג לריחוק חברתי גם בים, יש פתרונות לכל בעיה כזו, האדם לא בנוי להיות בסגר מוחלט. גם הוצאת אנשים לחל"ת הייתה טעות. בארצות אחרות נתנו למעבידים את הכסף כדי שימשיכו להעסיק עובדים. אז אם אתה בעל מסעדה ולמלצרים אין מה לעשות, אתה יכול להמשיך להעסיק אותם בכסף ממשלתי ולהטיל עליהם משימות אחרות. החל"ת הוציא אנשים מהעבודה והגביר את החרדה שלהם. הממשלה עשתה את זה כי יש לנו מנגנון של דמי אבטלה דרך ביטוח לאומי, ואין לנו מנגנון לשלם ישירות לעסקים. אז עשינו את מה שהיה יותר קל, למרות שזה לא היה הדבר הנכון".

כמה זמן ייקח לאנשים לחזור פיזית לחיים הקודמים, אם בכלל?

"ללחוץ ידיים ולהתחבק ייקח פחות זמן משחושבים. יום אחד נלך ברחוב ונתקרב למישהו, ויום אחרי זה ניגע בו, ונלמד מהניסיון שזה פחות מסוכן ממה שנראה. מי שלא ייצא מהבית, לא יבין שזה לא כזה נורא. מצד שני, אני כן חושב שנימנע הרבה זמן מאירועים ממש המוניים ולא נחזור מהר לאולמות הקולנוע".

להרחבה