מרב בטיטו,ידיעות אחרונות-חדשות • 04.05.2020

נשכחו בחצר האחורית

"הדתומטר" – סרגל דמיוני שמודד את הקרבה של אדם לאלוהיו, הוא מונח שהומצא על ידי הורים מתוסכלים לילדים חרדים, שגילו במקרה כיצד סיווגה אותה מערכת החינוך שלהם. אבל הוא לא היחידי, ישנם מדדים נוספים לא מדוברים כמו מוצא או מצב משפחתי, שהופכים בשבילם את החוויה הבית־ספרית למסלול מכשולים, ותובעים מהם כבר שנים רבות להתפשר על הרע מכל עבור ילדיהם. ההורים האלו לא מוכנים לשלוח את ילדיהם למוסדות שמעסיקים מורים ללא הכשרה ומקפחים את שכרם, מסרבים להיות חלק ממערכת חינוך שנשלטת על ידי עמותות – חלקן נגוע בשחיתות ואינטרסים של עסקנים מפלגתיים, ונלחמים כבר שנים בכל כוחם נגד גזירת המדינה לדון תינוקות של בית רבן לחיי בורות ועוני. אם זה נשמע לכם כמו סיפור מהמאה הקודמת על גורל היהודים בגולה, ועל ניסיונם של השלטונות לדחוק אותם לשולי החברה, חבל מאודזה סיפור שקורה היום. התחיל מזמן, לפני הרבה שנים. הרבה לפני הדו"ח שפירסם אתמול מבקר המדינה החדש מתניהו אנגלמן, וכלל בין השאר נתונים מבהילים על הכאוס במערכת החינוך החרדית, כמו למשל ש־84% תלמידי המוסדות העל־יסודיים לא למדו כלל מקצועות כמו מתמטיקה, אנגלית ומדעים, ושבבתי הספר היסודיים המחויבים ללמדם, רק 44% מהתלמידים למדו את תוכנית הליבה באופן מלא. היו שם בדו"ח נושאים כבדי משקל ומשמעותיים מאוד לחברה מתוקנת – הפעלת כוח על קטינים במוסדות של משרד הרווחה, כשלים ביישום התוכנית למניעת התאבדויות, וליקויים ביישום החוק למניעת הטרדות מיניות – אבל נדמה שמצבה של מערכת החינוך החרדית, שלה הקדיש המבקר פרק נרחב בעבודתו, היא אחד הנושאים הקריטיים והבוערים.

כולם, מכל הצדדים, מתנהגים כאילו אין חצי מיליון תלמידים חרדים, תינוקות שנשבו בחצר האחורית של המדינה, תחת משטר של בערות ובחסות הסכמה של פוליטיקאים

להרחבה