בשש אחרי המגפה

 

נחום ברנע,ידיעות-אחרונות,המוסף לשבת • 30.04.2020

השבוע סגרו בשיבא מחלקת קורונה אחת; בתוך שבועיים ייסגרו עוד שתיים. מחלקות נסגרות גם בבתי החולים האחרים. הקורונה מאחורינו – הגל הראשון, לפחות. פג תוקף מה שתואר באוזנינו כאיום קיומי, כדילמה נוסח מנגלה, אחד מקבל מכונת הנשמה ונידון לחיים, שכנו לא מקבל מכונת הנשמה ונידון למוות. מערכת הבריאות נהנית זה שבועות מעודף של מכונות הנשמה לשעת חירום. היא רק לא ממהרת לספר לנו את זה, שמא יירד מפלס החרדה, ונחזור לחיות את חיינו.

שיבא הוא בית החולים הגדול בארץ – 1,700 מיטות. השבוע נסעתי לשם, ללמוד איך מתמודד בית החולים עם היום שאחרי הקורונה. פרופ' איציק קרייס, המנכ"ל, הכניס אותי לפרופורציות: בממוצע נפטרים בכל חודש בשיבא 216 חולים; מניין המתים בין חולי הקורונה הגיע בחודש הראשון לעשרה, ובחודש השני, עד היום, ל־13.

האם לא הגזמנו, שאלתי."החברה הישראלית מקדשת את החיים", אמר קרייס, "היא לא מוכנה להשלים עם מוות".

אני לא בטוח שזה הסיפור, אמרתי.

חשבתי על מה שאמר זמן רב אחרי שנפרדנו. משבר הקורונה מותיר מאחוריו הרבה שאלות שמבקשות בירור. אחת מהן היא היחס של הישראלים למוות: מתי מוות של אדם הוא שערורייה שמחייבת ועדת חקירה, ומתי הוא מודעת אבל קטנה בדף נידח בעיתון; מדוע מוות מתאונת דרכים, משפעת, מסרטן, מהתקף לב, מתאונת עבודה, אפילו מבעל אלים, הוא סטטיסטיקה, ומוות מתאונת אימונים בצבא הוא אסון לאומי; מדוע קשיש בבית אבות חשוב כמת כשהוא חי, אבל אם הוא מת מקורונה, הוא שובר את לב האומה. מה המפתח לכריזמה של המוות.

לא את החיים מקדשים כאן, אלא את הסטטיסטיקה. נתניהו הוא הראשון שזיהה את החולשה הזאת; הוא הראשון שלמד להוון אותה. בכל אחד מנאומיו הוא מספר לישראלים שהם הראשונים בעולם: ראשונים בזיהוי המגפה, ראשונים בהתמודדות איתה, ראשונים במציאת תרופה וחיסון. נכון או לא נכון, זה לא חשוב. העיקר לטפוח לעצמנו על השכם ולטפח את החרדה שמקננת בנו. זחיחות וחרדה הן שילוב מנצח. בעזרתן נגשים את חלום הדורות – ניכנס לספר השיאים של גינס.

דוגמה טובה היא מצבם של המבוגרים נוכח הקורונה. ככל שהגיל עולה, גוברת הסכנה למות מהמחלה – על כך אין ויכוח. אבל למה לנטוע אצל קשישים ואצל בני משפחותיהם פחד יתר, למה להפוך אותם למצורעים, להרחיק אותם מהחברה. אלה הנתונים המעודכנים של משרד הבריאות: נפתח בבני 60־69, קבוצת הגיל של ראש הממשלה החלופי. סיכויי ההחלמה של אלה מהם שנדבקו בקורונה, מגיעים ל־96 אחוז; בני 70־79 הם קבוצת הגיל של ראש הממשלה המכהן; סיכויי ההחלמה של אלה שנדבקו, מגיעים ל־92 אחוז; בני 80 ומעלה, קבוצת הגיל של הנשיא שלנו, הם הפגיעים ביותר. הסיכוי של אלה שנדבקו להחלים עומד על יותר מ־85 אחוז; סיכון גבוה – סיכוי גבוה.

המסקנה: צריך להיזהר, להקפיד על ריחוק, מסכות והיגיינה, אבל צעירים לא צריכים לרדות בהוריהם; אין סיבה שמבוגרים יסתגרו בבית, ישקעו בבדידות ובחרדה, לא יפתחו דלת לשכן, לא יראו בני משפחה, חברים, ישבתו מעבודה. צריך לכבד את שיקול הדעת שלהם: מה שריבלין, נתניהו וגנץ יכולים לעשות יום־יום, גם הם יכולים. קשישים אינם סטטיסטיקה: הם בני אדם.

אילו הייתי שר הבריאות

להרחבה