אובדן דרך
במצבי היסטריה וחוסר אונים כמו זה של נגיף נעדר חיסון שמתפשט, המשימה העיקרית של הקברניטים היא לצמצם את אי־הוודאות • אלא שניהול המשבר בצורה של גזירות הולכות ומתרחבות, במקום סגר מוחלט שיצומצם בהדרגה – מביא בדיוק לתוצאה ההפוכה

 

רוני אלשיך ,ידיעות-אחרונות-חדשות • 24.03.2020

אקדים ואומר, אינני וירולוג, אינני מומחה לקורונה, מומחיותי בת עשרות שנים כמי שניהל ופיקד על מערכות גדולות ומגוונות היא "ניהול מומחים", קרי: לשאול את השאלות הנכונות, כדי לקבל החלטות תבוניות. לכן, אמנע מלתרום מהאינטואיציה האישית שלי בהתייחס לקורונה וספציפית מה נכון לדעתי לעשות (גם מפני שהמומחים הרלוונטיים אינם סביב שולחני כיום), אלא אתייחס לתהליך קבלת ההחלטות הנדרש. מקווה שאשפיע על מקבלי ההחלטות, או למצער, על הוועדה בכנסת האמונה לפקח עליהם. כולי תפילה שהצעותיי לא תשמשנה רק את ועדת החקירה הממלכתית.

אי־הוודאות מול הקורונה היא מובְנית ומכאן תחושת ההיסטריה או חוסר האונים. היא נובעת מחוסר הוודאות מול וירוס "לא מוכר", נעדר חיסון ועוד, והיא טבעית ואנושית, אולם המשימה העליונה של הקברניטים באירוע כזה היא לצמצם את אי־הוודאות. זהו מהלך שיש לנהל באופן הדוק ולהשקיע בו משאבים רבים. כל שקל שיושקע בו, יצמצם נזקים מיותרים במעלה ההחלטות.

צר לי, אך מסקנתי היא קשה: אנו פועלים ללא רעיון עקבי ומכאן שללא בחינה מסודרת שלו. היה מצופה שקודם כל נסגור הרמטית, ננצל את הזמן לצמצום אי־הוודאות ונשחרר בהדרגה על פי מסקנות הבירור

להרחבה