המגפה תהיה אירוע גורלי ומכונן. כשהיא תדעך, יצוצו אפשרויות חדשות

דויד גרוסמן,הארץ-20.03.20

היא גדולה מאיתנו, המגפה, ובמובן מסוים לא נתפסת. היא חזקה מכל אויב בשר־ודם שפגשנו, וגם מכל גיבור־על שהמצאנו בדמיונות ובסרטים. לפעמים מתגנבת ללב מחשבה מַקפיאת דם, שאולי הפעם, במלחמה נגדה, נפסיד, נפסיד ממש. תבוסה עולמית. כמו בימי "השפעת הספרדית". מחשבה שמסולקת מיד, כי מה פתאום נפסיד? הרי אנחנו האנושות של המאה ה–21! אנחנו משוכללים, ממוחשבים, חמושים באינסוף כלי נשק והרס, מוגנים באנטיביוטיקה, מחוסנים… ואף על פי כן, משהו בה, במגפה הזאת, אומר שכללי המשחק הפעם שונים מכל מה שהורגלנו בו, עד כדי כך שאפשר לומר שלפי שעה אין כללים למשחק הזה. באימה אנחנו סופרים מדי שעה את החולים והמתים בכל קצווי העולם. ולעומת זאת, באויב שניצב מולנו לא ניכרים שום סימנים של עייפות או האטה כאשר הוא קוצר בנו באין מפריע. כשהוא עושה שימוש בגופינו כדי להתרבות.

משהו בהיעדר פָניה של המגפה הזאת, ברִיק האלים שלה, כאילו מאיים לשאוב לתוכה את כל היש שלנו, שנראה פתאום כל כך שברירי וחסר ישע. גם אינספור המילים שנאמרו עליה בחודשים האחרונים לא הצליחו לעשותה אפילו קצת יותר מובנת וצפויה.

להרחבה