Markerweek

הסיפור האמיתי של ישראל מסתתר מאחורי סוכריות מנטוס וגל גדות
החמוצים לא מפחדים מקורונה. הם יודעים שהאיום האמיתי על ישראל מסתתר בסוכריות מנטוס

אבי בר-אלי,דהמרקר-14.02.2020 07:04 עודכן ב: 08:20

אליעזר ברלנד נעצר השבוע בחשד שעשק יותר מ–200 חולים. מתברר שהרב מכר לאומללים סוכריות מנטוס בתור תרופת פלא, וגבה מכל חולה עשרות אלפי שקלים. "סבא חילק מנטוס כמו שהבאבא סאלי בירך על ערק", הסביר נכדו של הרב — והעיתונאים לא ידעו את נפשם.

ה"מנטוס" כבש את כותרות אתרי האינטרנט, ולא בכדי. ישראל היא השוק הגדול בעולם של הסוכריות הצמיגיות האלה (בצריכה לנפש). כך העניק המותג הפופולרי נופך מרענן יותר לפרשה האיומה של כת הרב, העצים את האבסורד שבמעשה העושק — ובמונחים עיתונאיים, סיפק את הסחורה.

ואולם עם שוך הדי המעצר, בכל זאת נותרה תהייה לא פתורה. אם המותג מנטוס כל כך מרתק את התקשורת ואת ציבור צרכניה, ואם הוא גורר עניין עד כדי הופעה במהדורות החדשות בטלוויזיה, מדוע השיח הציבורי בישראל עוסק במנטוס רק כשרב מוכר אותו בתור תרופת אליל? כלומר, מדוע המנטוס לא מסוקר בימים כתיקונם, לפני המעצר או אחריו?

סדרת התחקירים שעורכים בחודשים האחרונים כתבי TheMarker עדי דברת־מזריץ ושוקי שדה על היבואנים הגדולים (והנסתרים) במשק, גילתה כי חפיסת מנטוס גלילית אחת נמכרת לרשתות הקמעוניות ב–1.6 שקלים לחפיסה, אף שיבואן מקביל קונה אותה ב–80 אגורות, כולל הובלה — ובלי הנחת יצרן או הנחת כמות.

במלים אחרות, היבואנים של מנטוס, אנשי העסקים ראובן שליסל ומוני ליימן, מוכרים כנראה את הסוכריות בפער של הרבה מעבר ל–100% ביחס למחיר הקנייה (מחיר יותר מכפול).

תמחור הוא פונקציה של היצע וביקוש. מובן שאין פסול ברווח — מנוע הכלכלה החופשית הצומחת. אבל מה קורה כשהרווח נגזר ממחירים מופקעים לכאורה, וכשתמחור היתר הוא פרי מונופוליזציה, חיסול של מתחרים וחסימת יבוא מקביל באמצעות הפעלת שרירים נגד לקוחות סוררים, או מנגנון "הלשנות" לרבנות ולמשרד הבריאות?

למכור מנטוס ל–200 חולים במסווה של תרופה זה ללא ספק עושק. אבל גם למכור מנטוס ל–200 אלף ילדים ברווח מופרז שהושג באמצעות חיסול מתחרים — זה סוג מסוים של עושק. מדוע בזה לא עוסקים גורמי האכיפה בימים שבהם אין צורך לטפל ברב שרלטן? ומדוע מהדורות החדשות בפריים־טיים לא בוחנות את מנגנון התמחור המעוות של מוצרי המזון באופן שוטף?

להרחבה