סטארט-אפ ישראלי בן 50: לספח שטח – אבל לא את מי שחי בו
הריבונות החלולה של ישראל במזרח ירושלים חתרה תחת הסיפוח, השאירה את העיר במעמד פתוח למשא ומתן, וגם הולידה אפליה ועוני נוראיים ■ אפילו תוכנית המאה של טראמפ לא יכולה להכשיר יותר את האיוולת הזאת

מירב ארלוזורוב,דהמרקר-06.02.20

שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' צייץ אתמול (ד') תחת ההאשטאג #תחבורה_וריבונות תמונה ממפגש משותף עם השר לענייני ירושלים זאב אלקין, בנוגע לתחבורה הציבורית במזרח ירושלים. "בשאיפה לחבר תחבורתית את מזרח העיר ומערבה" כתב סמוטריץ', "עיר אחת מאוחדת שמשרתת את כל תושביה".

 השנה, נזכיר, היא 2020. ירושלים היא עיר מאוחדת מאז 1967, כאשר לאחר מלחמת ששת הימים סיפחה מדינת ישראל את מזרח העיר. כמעט 53 שנה של סיפוח. אלא שרק עכשיו, מתברר, נזכר שר התחבורה להבחין שבמזרח העיר פועלות שבע חברות אוטובוסים ערביות פרטיות, שאף אחת מהן אינה משרתת את מערב העיר, ואף אחת מהן אינה מקבלת רב־קו. תושבי מזרח ירושלים שרוצים לעבוד במערב העיר, למשל, נדרשים עד היום להחליף לפחות שני אוטובוסים, ולשלם פעמיים.

ככה זה כשהסיפוח של ירושלים ב-1967 נשאר תיאורטי בלבד – מדינת ישראל הכריזה שהשטח הוא שלה, וכי ירושלים היא בירת ישראל המאוחדת לנצח נצחים, אבל בפועל לא פרשה סממני ריבונות ישראלית כלשהם בשטח.

התחבורה נפרדת, רשת החשמל נפרדת, מערכת החינוך נפרדת ושירותי הבריאות נפרדים. אזרחות – אין, דרכון – אין. הנוכחות של שירותי העירייה מצומצמת ובשכונות שמחוץ לגדר ההפרדה העירייה לא מעזה כלל להיכנס; רמת השירותים הממשלתיים מזעזעת. נסו, למשל, להשיג תור לקבלת תעודת מעבר לנסיעה לחו"ל. עד לפני שנה זה לקח לתושבי מזרח ירושלים חודשים ארוכים, תוך סיכון שעד שתגיע תעודת המעבר – כרטיס הטיסה כבר יפקע.

להרחבה