הארץ | דעות
בראש מחנה השמאל — איימן עודה

איימן אודה

מאת איריס לעאל,הארץ-17.01.20

ביום רביעי התנצל איימן עודה לפני עוקביו על ההפסקה שהוא מבקש מהפוליטיקה ביום כה סוער, יום הגשת הרשימות, והסביר שיש לו דבר מה חשוב יותר מכל הדילים של הרגע האחרון — שצחנתם תלווה אותנו עוד זמן מה — משהו שבגללו היה חייב לעצור הכל: "המשוררת לאה גולדברג נפטרה היום לפני חמישים שנה", צייץ, "מלותיה מרגשות היום לא פחות מאשר הימים שבהם כתבה אותן", ואז ציטט מתוך שירה המוכר: "למי שאינו מאמין/ קשה לחיות השנה./ השדות מבקשים ברכה/ הים מבקש אמונה/ ואתה אינך מבקש דבר".

“למי שאינו מאמין

קשה לחיות השנה.
השדות מבקשים ברכה
הים מבקש אמונה
ואתה אינך מבקש דבר.”

בעצם, אולי זאת לא בדיוק הפסקה מהפוליטיקה.

מובן שלא היתה כאן הפסקה מפוליטיקה. נהפוך הוא, זה היה אחד הציוצים הפוליטיים ביותר של עודה (וגם הוא הוסיף, בקריצה, ש"לא מדובר באמת בהפסקה") — צעד חיזור מעודן אחרי מצביעי השמאל בכלל, ומרצ בפרט. ואם שופטים על פי אלפי הלייקים וכמעט 200 השיתופים, מספרים שכל אחד ממנהיגי השמאל היה יכול רק לחלום עליהם, הצליח לו לעודה, ובגדול.

עודה מבין את גודל השעה, ומתמקם בראש המחנה בבטחה, ולא פחות חשוב — בטבעיות, כל הזמן נזהר שלא לאבד קשר עם מצביעיו או להרגיזם. מסיבה זו לא היתה שום אופציה אמיתית לאיחוד בין הרשימה המשותפת למרצ, תרחיש שהרבו לדוש בו בשמאל היהודי, כאילו הדבר תלוי ברצון הטוב של ניצן הורוביץ ושל תמר זנדברג.

עודה יודע היטב שכל התקדמות לעבר החזון שלו, הכולל השתלבות מלאה של האזרחים הערבים בחברה הישראלית, חייבת להיעשות בקצב של מצביעי המשותפת הערבים. אם רק לפני שנתיים נראה שהיתה בידי מרצ האפשרות לעשות את השינוי המתבקש ולהיות למפלגה יהודית־ערבית, עכשיו כבר ברור שעודה הוא שיחולל את המפץ הגדול בשמאל.
"המצע של הרשימה המשותפת הוא השמאל האמיתי במדינה. לא רק מבחינת הגודל — לא העבודה עם שישה מנדטים ולא מרצ — אלא גם מבחינת המצע", אמר עודה בריאיון לרוית הכט ("הארץ", 10.1), והוסיף: "בעתיד הקרוב צריך לשמר את המשותפת, ומצד שני לבנות את תנועה עממית יהודית־ערבית".

להרחבה