הארץ | דעות

חיים תומר,הארץ-15.10.2019

הכותב היה ראש אגף מודיעין ותבל במוסד

ההיפוך בגישת הממשל האמריקאי מציב דילמה ביטחונית מורכבת וכמעט חסרת תקדים מבחינת ישראל, דווקא בתקופה של ממשלת מעבר, אשר בראשה עומד אדם שעיקר דאגתו היא מצבו המשפטי. לדילמה הזאת יש כמה רכיבי משנה שיש להביא בחשבון.

בהיבט ההתרעתי איראן הפגינה בפעולה בסעודיה יכולת פגיעה מדויקת ובחתימה נמוכה. המשמעות היא, שיש ביכולתה לעשות פעולה דומה ולפגוע בישראל. היא תוכל לעשות זאת, למשל משטחה של עיראק. היא תוכל לטעון כמובן כי את הפעולה ביצעו מיליציות מקומיות בתגובה לתקיפות המיוחסות לישראל נגדן.

 תרחיש כזה גם מחדד גם את דילמת הסיכול. מעתה ואילך צריכה ישראל להביא בחשבון כי המצב הקיים, של העדר תגובה איראנית למערכה אותה היא מנהלת זה מספר שנים, המכונה המב"מ (המערכה בין המלחמות) למניעת התבססות אסטרטגית של איראן בסוריה ובאחרונה כנראה גם בעיראק — עלול להשתנות. זאת, במיוחד לנוכח שינוי השותפויות של טראמפ ויכולותיה האופרטיביות של איראן לפעול במדויק ולא בגלוי.

 נשאלת השאלה, מהם כלי התגובה שעומדים לרשות ישראל מול איראן, במקרה שהיא תפעל לשינוי כללי המשחק. זאת, בהתחשב בחולשתה הפנימית הנוכחית ובכך שיש לה עניין מובהק לא להיגרר למלחמה כוללת שלא בתנאיה. ומטבע הדברים עולה כיום השאלה כיצד ישראל פועלת לסיכול התקדמות נוספת של איראן לעבר יכולת גרעינית צבאית. זאת, בהעדר הסכם הגרעין שהוביל אובמה ואשר בוטל בעידודה של ישראל ובה בעת לנוכח ההיחלשות המשמעותית של מנופי ההשפעה של המערכת האמריקאית בפרט והבינלאומית בכלל.

להרחבה

מודעות פרסומת