מאת יורם פרי,מוסף סוף שבוע הארץ-05.06.2019 17:49 עודכן ב: 06.06.2019 12:15

חיים פחות, מושחתים יותר: החלום האמריקאי גווע לנגד עינינו
הפערים החברתיים גדלים באופן קיצוני, שיעורי ההתאבדות עולים והשחיתות מתפשטת בכל דרגי הממשל. במשך שנים היתה ארה"ב מודל לחיקוי. לא עוד

פסל החירות האמריקאי

בסמוך להתפוצצות פרשת השוחד ששילמו מיליונרים כדי להכניס את ילדיהם לאוניברסיטאות יוקרה בארה"ב, התפרסמו בתקשורת האמריקאית שלושה נתונים מעניינים נוספים. נתון ראשון הצביע על כך שארה"ב הידרדרה ארבע נקודות במדד השחיתות הבינלאומי. כעת ניצבת מלכת הדמוקרטיה במקום ה–22 בלבד מתוך 180, לצד מדינות כאורוגוואי וברבדוס. שנית, התברר כי מאז תחילת המאה עלהשיעור ההתאבדויות של צעירים בארה"ב (עד גיל 34) ב–28%; התאבדויות הן כיום גורם המוות השני בקרב צעירים אחרי תאונות. נוסף על כך, התגלה כי תוחלת החיים בארה"ב צונחת, זו השנה השלישית ברציפות.

קו ברור מחבר בין שלוש התופעות הללו, ובין סדרה ארוכה של ממצאים חמורים נוספים. אפשר להגדיר אותו בקצרה כגוויעתו של החלום האמריקאי…..

רעיונות קיצוניים
…..הגורם הבסיסי למערכת פוליטית חברתית אכזרית כזו הוא התפיסה הקפיטליסטית האכזרית, הרואה בעשיית עושר מטרה עליונה. כך היה בארה"ב מאז ומעולם. לעומת זאת נחשבה השיטה הפוליטית האמריקאית, ובצדק, מודל לחיקוי בעולם כולו: לא רק מקום שהכסף צומח בו על העצים, אלא מקום שיש בו גם שמירה קפדנית על הפרט וחייו באמצעות מוסדות דמוקרטיים חזקים, כמו חוקה והפרדת רשויות ובתי משפט ומבנה פדרטיבי; עם קנאות מקצועית של הפקידות הציבורית; ועקרונות של צדק חברתי וחמלה, לצד חברה אזרחית תוססת. כל אלה יצרו לארה"ב את הדימוי של "העיר הנוצצת שעל הגבעה", כפי שהיטיב לתאר ברנאר־אנרי לוי בספרו החדש, "The Empire and the Five Kings".

אן אפלבאום (משמאל: ברנאר-אנרי לוי). הזהירה מהקלפטוקרטיה של עידן טראמפFrancois Mori/אי־פי
אבל בפרק הנוכחי בתולדות הקפיטליזם האמריקאי, שהחל בשנות ה–80 של המאה הקודמת ושיאו בממשל טראמפ, חלה הידרדרות תלולה ומואצת בעקרונות יפים אלה….

….

ועם פער מעמיק בין תשעת העשירונים התחתונים של החברה, לבין המיעוט הפריווילגי הקטנטן שמעליהם, מעמיקים הפערים ברמת ההשכלה, ההכנסה, הבריאות, איכות המזון, טיב השירותים, התחבורה ואפילו תוחלת החיים. אין פלא שרבים מחפשים פתרון רדיקלי. הציבור האמריקאי מלא החימה והזעם נדחף לעמדות ימניות קיצוניות, לאומנות, גזענות, שנאת זרים, אוטוריטריות ופופוליזם.

בצד האחר של המפה הפוליטית חלה פריחה של רעיונות שעד לפני זמן לא רב לא העז איש להעלות פרט מאשר בשוליים הקיצוניים. המועמדת הדמוקרטית לנשיאות אליזבת וורן מציעה להטיל מס של 2% על כל מי שרכושו עולה על 50 מיליון דולר; הכוכבת העולה של בית הנבחרים, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, מציעה להטיל מס הכנסה שולי של 70% על הכנסות מעל 10 מיליון דולר בשנה; וברני סנדרס תומך בהטלת מס רכוש של 77% על אלה שיש להם רכוש ששוויו מעל מיליארד דולר. רעיונות כמו הנהגת ביטוח בריאות ממלכתי לכל או חינוך גבוה חינם הם שתי דוגמאות נוספות לתחייה הסוציאל־דמוקרטית באמריקה.

אבל הסיכויים שרעיונות כאלה יתקבלו, גם אם הדמוקרטים ישובו לבית הלבן ב–2020, קלושים ביותר. הם מנוגדים לרוח הקפיטליזם האמריקאי. מקבלי ההחלטות בוושינגטון קשובים אמנם לרחשי הלב של הציבור האמריקאי, אבל בסופו של דבר ההחלטות שהם מקבלים משקפות את העמדות והאינטרסים של העשירון העליון, של האריסטוקרטיה החדשה

להרחבה

 

מודעות פרסומת