שלום לכולם,

הפעם אני רוצה לחרוג מהרגלי, ולהקדיש את המכתב שלי אליכם לסיפור אחד. סיפור שהוא גם סיפור אהבה, גם סיפור מתח (אבל עם הפי אנד) וגם יש בו מוסר השכל: הסיפור על המאבק בעמק ססגון, אולי הנצחון הגדול ביותר שלנו בעשור האחרון. ניצחון של האור על השחור. ניצחון של הציבור והסביבה על מקבלי החלטות קצרי רואי, אשר ניסו להפוך את אחד מאתרי המורשת היפים ביותר של ישראל לפיסת נדל"ן אימתנית. וגם, ניצחון של שלטון החוק על פני אלו שביקשו למוססו, לעקוף הליכי אישור תקינים וליהנות מרווחים כלכליים מהירים על חשבון הסביבה והאדם.


אנחנו נביא כאן בהמשך את כל חלקי הסיפור, העליות, המורדות, כאבי הלב, מסע ההשמצות, התקדמות ונסיגה לאחור, אבל חשוב לי לומר כבר עכשיו: בלעדיכם לא היינו מצליחים. הסיפור הזה מובא בפניכם דווקא לקראת חג הפסח, מכיוון שהוא סיפור הלל לחירות. חירות מפני הרס וכליה, שהצלחנו להביא בעזרתכם לאחת מפיסות ארץ בראשית שעוד נותרו לנו – עמק ססגון. היום, יותר מתמיד, תרומתכם חשובה לנו, כדי שנוכל להמשיך ולהגן על החופש והחירות של הסביבה והאדם גם בחלקות ארץ אחרות, המאוימות תדיר על ידי כוחות כלכליים ונדל"ניים המבקשים להפקיע אותן מאתנו.

המאבק הזה לא היה מצליח בלי הנחישות וההתעקשות של הוועד להצלת עמק ססגון, חבורה של אנשים שכל אחד היה רוצה לצדו ברגעי משבר, ובלי העבודה המשפטית הקפדנית שלנו: לא הייתה דרך שלא בדקנו, לא הייתה אבן שלא הפכנו. והצלחנו.

חשוב לומר זאת במיוחד עכשיו, בתקופה פוליטית שברירית, שרבים בה מבולבלים ומתקשים לראות את העתיד הצפוי לנו. בשביל זה אנחנו פה. אנחנו, וארגונים אזרחיים רבים אחרים, לא הולכים לשום מקום. אנחנו פה כדי להפוך את ישראל למקום טוב יותר עבור כולנו. זה גם המקום להודות לחברה להגנת הטבע אשר הובילו ביחד אתנו ועם התושבים את המאבק הארוך.

אז צאו לטייל בעמק ססגון שבבקעת תמנע, עכשיו הזמן (אחר כך יהיה חם), ושיהיה לכולנו פסח של חירות.

שלכם,
עו"ד עמית ברכה
מנכ"ל אדם טבע ודין

להמשך

מודעות פרסומת