דעות

לאן הולכים מכאן

?

 אורי משגב,הארץ,11.04.2019

אין להקל ראש בדכדוך שתקף את המחנה הליברל־דמוקרטי; אסור להתחמק מהדיון במקורותיו והשלכותיו. הדיון הזה חורג בהרבה מניתוח פוליטי וחישובי מנדטים, שיעורי הצבעה ואחוזי חסימה. הניתוח הפוליטי־אלקטורלי פשוט למדי דווקא: עד שהמחנה הליברל־דמוקרטי לא יאמץ אל לבו את הציבור הערבי, יראה בו שותף שווה זכויות ויכרות עמו ברית פוליטית המבוססת על שותפות אינטרסים וגורל, אין לו סיכוי לתת פייט אמיתי לקואליציית הימין הלאומני־הדתי־הפופוליסטי ששולטת בלא מצרים. לנסות לנצח את הימין בלי הערבים, דומה לניסיון של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית לחזור לשלטון בלי השחורים וההיספאנים. או לחלופין, לניסיון של הימין לנצח בלי החרדים. זו בדיחה רעה ולא יותר…..

…..זו תחושת שבר. הביטוי השקט והמושתק שלה הוא כמובן עזיבה. חרש, ביבבה. מאות אלפי ישראלים מהמחנה הליברל־דמוקרטי כבר אינם ישראלים בפועל. לא נהוג לקרוא לזה הגירה; מסתפקים ב"רילוקיישן", "לימודים", "פוסט־דוקטורט" ושאר תחפושות. כך או כך, זה לא באמת פתרון קולקטיבי. המחנה הליברל־דמוקרטי אוהב את ארצו, מולדתו, שפתו ותרבותו. הוא אינו יכול וגם לא מוכן לוותר עליה. הוא כנראה יחשב מסלול מחדש וימצא דרכים — רגשיות, אישיות, מעשיות — להתגרש ממדינת יהודה ולהמשיך לחיות במדינת ישראל. הכל לאור העובדה הפשוטה, החותכת, שאין לנו בעצם לאן ללכת.

 

 

מודעות פרסומת