עינב שיף,ידיעות-אחרונות-חדשות • 30.03.2019

הכותרת של אילה חסון בפתיחת "שישי" נשמעה כמו פצצה של ממש: "מהו הסוד שאותו הסתיר לכאורה ראש הממשלה מהצמרת הביטחונית בישראל בקשר למכירת הצוללות הגרמניות למצרים?". זאת שאלה קריטית: מכל ההסתעפויות בפרשת הצוללות, זה הלכלוך שנתניהו לא מצליח לנער: איזה "סוד" גרם לו לאשר לגרמנים למכור צוללות מתקדמות למצרים, מאחורי הגב של שר הביטחון, הרמטכ"ל ועוד? אם חסון תספק תשובה, הרי שיש כאן טוויסט מטלטל בעלילה.

אלא שהיא לא הגיעה. הכתבה כלל לא עסקה בתוכנו של ה"סוד" (צוטט רק "גורם ביטחוני", שאמר כי "הסוד טמון בפיצוי לישראל", מה שזה לא אומר). אוקיי, אז על מה כן הכתבה? טענה דרמטית אחרת: משרד הביטחון היה בקיא כל העת בפרטי מכירת הצוללות הגרמניות למצרים. בשלב זה, המשמעות עבור הצופה הממוצע פשוטה ומדהימה: נתניהו לא הסתיר דבר מאף אחד.

רגע, אבל מה עם העובדה שהוא עצמו אמר אחרת? לא ברור. גם לא מהכתבה. לא הוקרן, למשל, קטע שבו נתניהו מאשר בקולו את הדברים: פעם בסרטון ולאחר מכן בחדשות 12. מה שכן רואים אלו מכתבים של אלוף (במיל') עמוס גלעד, לצד מכתב מהשגריר לשעבר בגרמניה ודיון אצל שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון, מהם עולה כי המערכת מודעת למכירת צוללות גרמניות למצרים.

גם אם זה כביכול מעניין, הכתבה יוצרת סמטוחה שלמה בין עסקאות שונות, משטרים מצריים שונים, סוגי הצוללות (מתקדמות? לא מתקדמות?) ועוד. לדוגמה: אם כולם ידעו הכל וכל הזמן, מדוע יעלון ביקש מנשיא המדינה לפזר את הערפל בפגישה עם הקנצלרית מרקל? וכיצד זה שגלעד כותב על המו"מ ל"פיצוי" מהגרמנים, כשהדבר סותר את זה שאישור המכירה הוסתר ממנו ומאחרים?

להרחבה

מודעות פרסומת