הכל היה ערוך למהלך שישאיר את חברת רכבת ישראל ממשלתית – אך בה בעת יאפשר תחרות בין מפעילים ■ אבל אז הכל התפקשש: כ"ץ קיבל פיק ברכיים, הנהלת הרכבת פחדה לפצות פה, האוצר נכנע ורשות החברות רצתה כותרת של רפורמה בכל מחיר ■

רכבות של רכבת ישראל

ב-2012 בשלו כל התנאים לרפורמת עומק אמיתית בחברת רכבת ישראל. כולם הבינו אז כי התשתית המסילתית בדרכה להפוך לאמצעי הדומיננטי של הסעת המונים בין-עירונית, עם שיעור גידול שנתי דו-ספרתי בנוסעים; כולם הבינו כי הרכבת תכפיל את מספר עובדיה ותיהפך שאלטר עוצמתי; כולם זיהו כי יהיה זה אסון להפקיד עורק חיים אסטרטגי שכזה בידי חברה שנעדרת מבנה היררכי מסודר, תרבות ארגונית ומסורת של ציות לחוק.

שר התחבורה, ישראל כ"ץ, נהנה אז מרוח גבית ומתמיכה גורפת מצד הציבור הישראלי, שמאס בהתנהלות הפרועה ברכבת; אגף תקציבים ורשות החברות הממשלתיות היו תמימי דעים ביחס ליעדי הרפורמה; גם יו"ר ההסתדרות דאז, עופר עיני, סלד מאובדן השליטה ברכבת ומהשביתות הפראיות; ובתי הדין לעבודה זעמו על ראשי ועד העובדים.

שירות לקוי ופרויקטים כושלים

אבל איכשהו, הכל התפקשש. כ"ץ קיבל פיק ברכיים, הנהלת הרכבת פחדה לפצות פה, האוצר נכנע ורשות החברות רצתה כותרת של רפורמה בכל מחיר.

להרחבה

מודעות פרסומת