מבחינתי אבן הבוחן לאתיקה של ששינסקי וחוות הדעת שלו, היא האם נחתם, בעת הזמנת חוות הדעת, הסכם סודיות האוסר עליו לפרסם את חוות הדעת.

איתן ששינסקי

‏אמנון פורטוגלי,מרכז חזן-27 ינואר, 2019

פרופ' ששינסקי נתן לקבוצת דלק, תמורת תשלום, חוות דעת שלפיה היא זכאית לתמלוגים מוגדלים ומוקדמים מתמר על חשבון המשקיעים, והתקשורת והרשת סוערת. איתן אבריאל מ'דה מרקר' צייץ בטוויטר:
" זו לא סתם ״דלת מסתובבת״ – זו סכין מסתובבת בלב אמון הציבור. אם יו״רים של ועדות כלכליות ידלגו לצד התאגידים שבהם הועדה שלהם מטפלת – מי יאמין בהן? מי ישמור על האינטרס הציבורי? מי יאמין שהתאגידים הגדולים לא שולטים בכולם, ותמיד כולם עובדים או יעבדו אצלהם?”

על הפגיעה באמון הציבור ועל הבעיה האתית כל אחד יחליט לעצמו. פרופ' ששינסקי החליט, אם כי לא ברור לי אם לקח בחשבון את הפגיעה האנושה באמון הציבור במערכות המדינה.

מבחינתי אבן הבוחן לאתיקה של ששינסקי וחוות הדעת שלו, היא האם נחתם, בעת הזמנת חוות הדעת, הסכם סודיות האוסר עליו לפרסם את חוות הדעת. 

כלומר, במקרה וחוות הדעת של ששינסקי היתה שלילית לקבוצת דלק, במקרה שחוות דעת היתה אומרת שקבוצת דלק אינה זכאית לתמלוגים מוגדלים ומוקדמים מתמר, האם אז היא הייתה נשמרת בסודיות, נזרקת לפח, או שפרופ' ששינסקי היה יכול לפרסם אותה.

אם נדרש, בעת הזמנת חוות הדעת, הסכם סודיות האוסר על פרופ' ששינסקי לפרסם את חוות הדעת, אסור היה עליו, לדעתי, מבחינה אתית וכאיש אקדמיה לספק חוות דעת כזו.

במקרה וקיים הסכם סודיות המונע מפרופ' ששינסקי לפרסם את חוות הדעת, אזי חוות הדעת שלו היא דרך חד סטרית ולכן פסולה להצגה לבית המשפט, ללא קשר לאמינותו של פרופ' ששינסקי.

במקרה זה ובמקרים דומים, בית המשפט והרשויות המחליטות צריכים לקבל חוות דעת שהם עצמם יזמינו וישלמו עבורה, ויחייבו את המפסיד בדיון להחזיר הוצאות אלו.  וכן לקבל הצהרה מהצד המציג חוות דעת, שהוא לא ניהל מו"מ עם גורמים אחרים לקבלת חוות דעת בנושא, ושזו חוות הדעת היחידה בנושא שהוא קבל, ולחייב אותו להציג חוות דעת אחרות שהוא קבל.

במקרה הנוכחי קיימת מעין חוות דעת שנראה שאינה נגועה באינטרסים של מזמין – ספק, בפרסומים של רו"ח שלומי שוב.

הראשון פורסם באוגוסט 2018 בכותרת " ניגוד העל המובנה בדו"חות שותפויות הגז"
https://www.themarker.com/markets/ifrs/.premium-1.6384591

הפרסום השני, במצגת "אתיקה חשבונאית-הגבול בין המותר והאסור" מספטמבר  2017.

https://www.idc.ac.il/he/specialprograms/accounting/Documents/acct_ethics.pdf

לפי רו"ח שוב "העיקרון המנחה: החשבונאות צריכה לשקף את מצב העסקים ולא לשמש כלי להשגת מטרות."

על 'תגמול העל' לשותף הכללי

שיטת 'תגמול העל' לשותף הכללי כאחוז מהמכירות פסולה שכן יש כאן ניגוד אינטרסים ברור, כפי שעלה בפרשה זו, בין השותף הכללי – מנהל השותפות, לבין המשקיעים מהציבור.  הממשלה צריכה להתערב, לשנות את ההסכם בדבר תמלוגי העל לשותף הכללי, לאסור שימוש בשיטה זו ובמקומה להשתמש בשיטה הנהוג בקרנות הון סיכון, תשלום של אחוז מסוים מהרווחים לאחר החזר ההשקעה.

ושלא יספרו לנו על הסכם חופשי בין שני צדדים, השותף הכללי והמשקיעים, שהמדינה לא זכאית ולא צריכה להתערב בו. בכל הסכם בין 'שני צדדים' כמו בהסכם זה, יש צד שלישי, המדינה, שתפקידה להחליט במקרה של ויכוח וצורך בפרשנות להסכם. בדיוק כמו במקרה הנוכחי. לכן הממשלה יכולה וצריכה גם לשנות את ההסכם בדבר תמלוגי העל לשותף הכללי, כנוגד את טובת הציבור.

בניגוד לדעת מספר אנשים ממאבק הגז, אני חושב שוועדת ששינסקי ומסקנותיה היו טובים לציבור.  בלי הוועדה שותפיות הגז היו משלמות רק תמלוגים ולא היו משלמות מס בכלל.  אזכיר את ניכוי האזילה שבוטל פה אחד.

חוק ששינסקי יצר מס חדש, היטל רווחי יתר, אבל טעה טעות קשה באופן בו ההיטל יושם. ההיטל היה צריך להיכנס לפעולה מיד לאחר החזר ההשקעה. והיה צריך להגדיר את ההשקעה באופן ברור וקשיח.